בועת העושר החרדי
המהפכה הכלכלית בציבור החרדי בשנים האחרונות היא בלתי נתפסת. הידע אודות ערך המטבע ועולם ההשקעות הפך לנחלת הכלל, והתוצאות בשטח הן מיליארדי שקלים הזורמים לאפיקי השקעה. האיתנות הפיננסית המגזרית נבנית בעוצמה חסרת תקדים, וזהו רק קצה הקרחון…
אך בתוך תנופת הצמיחה הזו צצה מדי פעם נבואת זעם מצד עיתונאי או "מבקר מטעם עצמו" הטוען בסגנון כזה או אחר: "אם כולנו נלמד להשקיע ונהיה עשירים יותר, ספקי השירותים פשוט יעלו לנו את המחירים בהתאם ושוב לא יישאר לנו כלום ביד".
לתפיסתם, גל ההתייקרויות הצפוי פשוט יותיר אבק לכל הישגי המהפכה הפיננסית. ככל שהעושר מתרבה, כך התרחיש הזה מתקרב אלינו בצעדי ענק. לפי ההיגיון הזה – העוני הוא 'תעודת הביטוח' היחידה שלנו מפני יוקר המחיה. מה שמעלה מחשבה מטרידה: בשביל מה בכלל לעורר מהפכות? אולי עדיף פשוט להישאר עניים וזהו…
החשש הוא שנותני השירותים וספקי התוצרים יזהו את ההזדמנות ויעלו מחירים באופן גורף. מהחליפות והשמלות, דרך האולם והקייטרינג, ועד לצלם, לזמר, ליזם ולקבלן – הכל פשוט יתייקר. הספקים לא יישארו אדישים לנוכח השפע הקלכלי החדש, והמחירים עלולים להאמיר לשחקים בנסיקה אקספוננציאלית שתעמוד ביחס ישיר לעושר הציבורי. כך, תודעת העושר עלולה להתהפך עלינו כבומרנג, ונהפוך לקורבנות של אינפלציה מגזרית דוהרת שתכה דווקא בנו הציבור החרדי.
התפיסה הזאת מבקשת למחוק את כל הטוב שאנחנו כמשקיעים בונים עליו היא מעוררת תסכול ומטילה צל כבד של ספק, האם כל המהפך הזה היה לשווא?
הנס שלנו שהם פשוט טועים!
התרחיש המבהיל הזה מבוסס על הבנה חלקית מאוד של הכלכלה ושל ערך המטבע. זהו 'שיבוש מחשבתי' שיצר תיאוריה מנותקת, שפשוט אין לה אחיזה במציאות.
האמת הקלכלית
כדי להבין למה התרחיש הזה לא יתממש, חשוב לדייק בהגדרות.
עליית מחירים, או בשמה האחר 'אינפלציה', מתרחשת כאשר כמות הכסף בשוק גדלה מבלי שהייצור גדל – מצב שבו יותר מדי כסף 'רודף' אחרי מעט מדי מוצרים. כפי שהסברנו בהרחבה בפרק הראשון של 'לומדים לדבר קלכלית', התהליך הזה קורה בדרך כלל כשהממשלה מדפיסה כסף ומזרימה אותו לשוק ללא כיסוי ריאלי.
כשציבור לומד להשקיע פסיבית בשוק ההון, הכסף לא הודפס יש מאין.
הוא תוצאה של צמיחה ריאלית של חברות, ייצור טכנולוגי והתייעלות עולמית. הרווחים שמשפחה גורפת מהשקעה במדדים הם השתתפות בערך שנוצר בעולם. כסף כזה, שמגיע מתהליכי יצירה, אינו גורם לאינפלציה.
מיתוס הצפת הכסף
עם זאת, צריך להיות כנים: זוהי רק תשובה חלקית.
אכן, כספים שמגיעים מהשקעות אינם תורמים לאינפלציה הכללית במשק, אך שאלת עליית המחירים ה'מגזרית' היא עדיין פיל בחדר.
"הרי ברגע שנותני השירותים לחתונות וקבלני הדירות יזהו שהלקוח החרדי מגיע עם כיסים מנופחים", טוענים ה'מבינים', "הם מיד יעלו את המחירים בהתאם לעושר החדש של ההורים".
אך למרות שהטיעון נשמע משכנע למדי, זאת היא בסך הכל אינטואיציה המבוססת על הבנה חלקית. כך שבמבחן המציאות התרחיש לא צפוי להתממש…
נתחיל בכך שהשקעה פסיבית היא תהליך של עשורים. משיכת הכספים לנישואי הילדים היא הדרגתית לאורך שנים ומאפשרת לשוק להסתגל ולהתרחב ולבנות צמיחה יציבה.
האיי קיו הפיננסי
מעבר לכך, הטענה ש'עושר גורם לאינפלציה' נשענת על הנחת יסוד מזלזלת. היא מניחה שאדם שהצליח להתמיד, לחסוך ולהגיע לנישואי ילדיו עם הון מכובד, הופך ברגע האמת ל'צרכן טיפש' – כזה שרק בגלל שיש לו כסף, יסכים לשלם כל מחיר שידרשו ממנו.
הטוענים כך סבורים שכאשר הכיס של ההורים מתמלא, הארנק שלהם הופך 'פחות מהודק', והמוכרים רק מחכים לנצל זאת כדי להקפיץ מחירים. למעשה, הנחת המוצא שלהם היא שאין שום מתאם בין 'עשיית עושר' לבין 'אוריינות פיננסית'; לשיטתם, בעוד שההון גדל, ההבנה הקלכלית של החוסכים נשארת מאחור. הם מציירים תמונה של ציבור עשיר במזומנים אך עני בדעת.
אז זהו שלא!
זוהי תפיסה מעוותת של מציאות החיים ושלנו כבני האדם.
האמת היא הפוכה, ככל שאנשים יותר מבוססים קלכלית, הצריכה שלהם הולכת ונעשית חכמה ומחושבת יותר.
ללא ספק אם אותם "הוגי הדעות" התכוונו לומר שתחושת עושר מאפשרת צריכה רגועה חופשית ולא מתקטנת על כל שקל, הם צודקים. אך יש הבדל תהומי בין חופשיות לשלם בנחת על צריכה נדרשת לבזבזנות חסרת רסן.
עושר שנבנה בעמל, בהתמדה ובמשמעת של שנים, לא מוביל לבזבזנות רגעית. להיפך – האוריינות הפיננסית שנרכשה בדרך היא קלף המיקוח החזק ביותר של הצרכן מול כל ניסיון להפקעת מחירים.
אדם שלמד 'לדבר קלכלית', הוא מבין לעומק את עוצמת הריבית דריבית. הוא יודע שכל 100 שקלים שהוא מבזבז היום… הם אלפי שקלים שיחסרו לו בתיק הנכסים העתידי שלו. עבורו, הסכמה למחיר לא הוגן היא לא רק 'חוסר נוחות' רגעית, אלא פגיעה ישירה בחירות הקלכלית שלו ושל ילדיו.
הוא גם מבין ש"עושר" לא נמדד ברכב יוקרה וראוותנות, עושר הוא תיק ההשקעות והנכסים הצומחים ב'שקט', הרחק מעיני החברים והשכנים.
האוריינות הפיננסית היא דוושת בלם במרוץ האינסופי של 'להשיג את השכן'. ככל שהציבור הופך חכם יותר, הוא בוחר להקטין את סעיפי הנטל והבזבוז לטובת טיפוח הנכסים שלו. התוצאה היא שמוצרי ראוותנות יוצאים מהאופנה וציבור עובר לרכישות משתלמות ונבונות. וזהו בדיוק הכוח הדפלציוני שמוריד מחירים בתוך הקהילה. [להרחבה על מנגנון זה, ראו פרק 63 בספר 'לומדים לדבר קלכלית'].
כאשר האוריינות הפיננסית הופכת לנחלת הכלל במישור הקהילתי – מגמה שאנו רואים במו עינינו צוברת תאוצה – היא מקרינה ישירות על ספקי השירותים.
בעלי העסקים נדחקים למציאות חדשה, הם חייבים להתחרות על ליבו של 'הלקוח החכם'.
השוק מעפיל דרגה ועובר לספק שירותים ותצרוכת לדוברי קלכלית. וכך השוק היעיל במלוא העוצמה דואג ללקוח הקלכלי. ככל שהציבור חכם יותר הוא יודע להתמקח לקבל ערך תמורה לכספו ומפחית בהוצאות נטל המונעות את חירותו.
אינפלציה מגזרית נובעת לרוב מכשלים מבניים: מחסור בהיצע, קרטלים וריכוזיות של כוחות שוק ותיקים השולטים במוקדי הכוח. הסיבה שהריכוזיות הזו מצליחה להשתמר היא פשוטה – היעדר הון חלופי.
ככל שההון הקהילתי גדל ויש יותר כסף פנוי להשקעות, הציבור עצמו מייצר פתרונות שציבור עני פשוט אינו יכול להרשות לעצמו. משקיעים חדשים, מתוך הקהילה, מזהים את הפוטנציאל ומפנים הון כדי להתחרות על השוק.
הציבור יהנה מהגדלת ההיצע, שבירת קרטלים וריסוק מונופולים. באמצעות הקמת גופים מתחרים ומיזמים חברתיים שעוקפים קבלנים יקרים וספקים ריכוזיים. כך אוריינות פיננסית, יוצרת תהליך דפלציוני וירידת מחירים ולא מאפשרת עליית מחירים חסרת רסן.
דמיינו קבוצות רכישה קהילתיות שמגיעות עם הון עצמי חזק ומכתיבות לקבלן את המחיר, ולא להיפך. זה הכוח של הון שפוגש מודעות.
לסיכום, עושר אמיתי הולך תמיד שלוב זרוע עם אוריינות פיננסית. המחשבה שאנשים יצברו הון בעמל רב ויישארו 'בזבזנים חסרי דעת' היא תיאוריה המנותקת מהמציאות ומהטבע האנושי.
האוריינות היא הדרך היחידה של הציבור להפסיק להיות קורבן של יוקר המחיה ולהפוך לשחקן שקובע את הכללים.
🔍 שאלה לתלמידי חכמים (ולאלו שרוצים להיות)
לחצו לצפייה בשאלה >>
לכאורה, המאמר כולו נשען על ההנחה שחכמה ואוריינות פיננסית הן המפתח לרווחה כלכלית. אבל מה עושים עם הפסוק המפורסם בקהלת: "לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם"?
יפה מאוד
דברי חכמים חן
אולי י"ל לתרץ הקושייה הנ"ל
שחכמים קאי על האקטיביים שלהם לא יהיה לחם
אך צ"ע וכי איקראו?
וואהו
כתוב גם באותה מגילה כי בצל החכמה בצל הכסף
אני לא מבין בכלל מה הדיון,
הציבור החרדי משקיע הרבה כסף, אבל עדיין לוקח משכנתאות
ואני לא חושב שעוד 30 שנה מי שהשקיע יהיה לו 15.000.000 (15 מ') –
לחלק דירות לילדיו בלי שיצטרכו משכנתא
–
ב. ודאי שמי שעשיר משלם יותר, אבל יש לו גם את היכולת לשלם יותר, כך שבתוצאה הוא מקבל יותר
כלומר בכסף שהוא מוציא הוא מקבל יותר, וחי חיי רווחה יותר
משא"כ העני שגם על הקצת שהוא מקבל אין לו מאיפה לשלם
–
על השאלה מקהלת ניתן לענות בדרך צחות – 'לא לחכמים לחם', אלא עושר – בשר ויין
אפשר לבחור שם בדוי לתגובה
וכתובת האימייל לא מוצגת למשתמשים
מה יעשו האברכים ולומדי התורה עם הגזירה הזו? "באותה שעה (-אחרי חטא העגל) נגזרה גזירה על ישראל שילמדו תורה מתוך הצער ומתוך השיעבוד ומתוך הטילטול ומתוך הטירוף ומתוך הדוחק ומתוך שאין להם מזונות" (תנא דבי אליהו פרק כא)
דברי טעם.
אך ההיסטוריה מלמדת מעט אחרת, תוספת כסף לכולם = עליה ברמת החיים (דבר כשלעצמו טוב), אך לא עושר, הרי אין בנמצא אדם אחד שממשיך לחיות כמו לפני 50 שנה גם אם את סבא שלו זה סיפק אז, הוא הסתדר ללא מזגן וללא טינקו, ועם שיש וכיור 2 מטר, אם האיש בן דורינו היה בוחר לחיות כמו שהספיק לסבא שלו היה לו הרבה כסף פנוי, אך אין אחד שבחר לעשות זאת. (לא בהכרח המחירים יעלו, אבל בהכרח רמת החיים תעלה, ואחוז האנשים שיש להם/אין להם ישאר זהה)
בסופו של דבר על מנת לצבור עושר נדרש יתרון יחסי (על הסביבה).
ובהזדמנות זו תודה על כל מה שאתה עושה למען הציבור, אשמח לתגובתך על האמור.
כמבוטח בסוף המאמר אי"ה יהיה מאמר המשך
יכול להיות שהמאמר הנוסף יניח את דעתך.
יישר כח על המאמר.
לחכמים לא 'מובטח' לחם. אבל 'סכוייהם' להשיג לחם, שוים ואולי אף עולים על הטיפשים.
ובנוגע לתורה מתוך הצער;
אין הכריח ללמוד מתוך צער אלא 'אף' מתוך צער.
תודה רבה על המאמר הנפלא!!!
לא הבנתי מה זה משנה לגבי אינפלציה בישראל בציבור החרדי אם הכסף מגיע מהשקעות בחו"ל או מהדפסה של המדינה בסוף יש כאן יותר כסף והעסקים נשארו אותו דבר, אני פשוט לא מבין
כתבת יפה מאד!
רציתי להוסיף:
יש משפט מפורסם – שאם יקחו את כל הכסף שיש בעולם ויחלקו את זה שוה בשוה בין כולם, תוך תקופה קצרה אלו שהיו עשירים יחזרו להיות עשירים ואלו שהיו עניים יחזרו להיות עניים,
ולמה? כי מי שמסוגל לייצר כסף (עשירים) יודע גם כיצד לשמר ולהגדיל אותו, בעוד חוסר ידע פיננסי גורם לכסף להתפזר.
עוד סיבה, כי תמיד יישארו עניים ועשירים (באופן יחסי), על אף המאמר הקודם שכתבת בצורה יפה מאד, ועל אף שזה השאיפה שלנו, בפועל האביונים תמיד ישארו ולא יצטרכו לחפש אותם רק 'בלוח המודעות של המאדים', גם אם כ-ו-ל-ם יקראו את הספר המוצלח והמומלץ "לומדים לדבר קלכלית", (זה לא סותר את זה שאנחנו צריכים להפיץ את הבשורה, ולעזור לכמה שיותר בסביבה שלנו למודעות הזאת!) תמיד יהיה הבדלים בתכונות של האנשים, ותמיד יהיה את האנשים שישקיעו וימנפו וכו' וכו' ויגיעו לסכומים ענקיים, לעומת אנשים שיותר סולידיים בטבעם או יותר פזרנים ומצליחים פחות לחסוך ולהשקיע וכדו', כך שבמצב שתמיד יהיו פערי עשירים ועניים, לא יהיה ניתן להעלות מחירים אך ורק לפי העשירים, אלא המצב יימשך פחות או יותר כמו היום, יש נותני שירות עם מחירים עממיים, ויש נותני שירות ממותגים שמיועדים לאנשים אמידים יותר וכו'.
בס,ד
מה דעתכם
נראה לי שבעוד מספר שנים לא יעלה כ"כ יקר חתונות בגלל הטכנולוגיה המתפתחת יהיה מהפכת האולם הדיגיטלי
באולם יהיה:
1. מערכת צילום אוטומטית בתקרת האולם המספקת וידאו ותמונות באיכות גבוהה ללא צורך בצלם חיצוני. בסוף החתונה יקבלו אלבומים עם התמונות מפותחות באיכות טובה וכרטיס עם הקטעים היפים והמרגשים בחתונה.
2. מערכת סאונד מופעלת באולם עם עיבודים מוזיקליים איכותיים שהוכנו מראש לפי בקשת המחותנים חסידיים ליטאים וכו'
3. אם כן צריך זמר/פייטן/קלידן/אורגניסט אפשר לעשות רובוט לפי השתייכות חוג עם שטריימל וספודיק ג'לביה ומה שרק תרצה וכדומה הוא יזמר בקולו של מרדכי בן דוד אברהם פריד שטיימנץ מה שתרצו, ובגראמן בקולו של בן ציון שנקר/יו"ט ארליך וכו' (הרובוט הירושלמי לא מתעייף אחרי 3 שעות הוא יכול לפזז בכל עוז בלי להזיע)
4. כיד ה' הטובה כסא כלה עם אורות משתנים וכו' וכו'
זה נשמע הזוי ודמיוני אבל זה מה שקורה בעולם, הרובוטים מחליפים את האנשים ומפוטרים עשרות אלפים, ואם תשאל הלזה יקרא שמחה? אני ישאל אותך האם מה שיש היום כן נקרא שמחה אמיתית?
מתי כבר נחזור לרוגע והשלווה שהייתה פעם ישבנו ושמחנו באמת עם החתן והכלה שמחנו שמקימים עוד אידישע שטוב לא היינו צריכים מוזיקה מחרישת אוזניים בשביל שנשמח, פשוט שמחנו גם אם לא היה מונח לנו מנת מלכים מעוצבת בגודל חצי שקל, (יתכן שבעתיד הטכנולוגי זה יבוא עם זכוכית מגדלת) פעם עם א שטיקלע קוגל ירושלמי רקדנו וקיפצנו, כיום באם אנו צריכים הפעלה, הרובוטים יעשו יותר טוב (לפחות לא יקלקלו ויוציאו מכשירים פסולים מהכיס, אחד המחזות הפוגעים ביותר בחינוך ילדינו)
ירידת העלויות לפחות תיטיב עם המחותנים
ואם בלקטר עסקינן אל דאגה גם בעתיד הלא רחוק נוכל לקטר ולהיזכר בגעגועים באידישע זמרים של פעם (עם הבקיטשע הצבעונית) ונדבר על העתיד שבמקום שאנו נאלץ לרקוד יביאו רובוטים שירקדו – תפילותינו שהחתן כן יישאר האמיתי.
עד כאן דברי התלמיד
חלק מהתאוריה מוקמת בימים אלו בחסידות צאנז
צילום ותזמורת ועוד
לא לחכמים לחם הכוונה שלא בהכרח שרק למי שחכם יהיה לחם ולמי שלא חכם לא יהיה.
מה שר' אהרן מלמד אותנו זו ההשתדלות. אבל אין הכרח שמי שעושה השתדלות יקצור תוצאות אם לא נקצב לו כך משמים.
וכמובן שמי שלא עושה את ההשתדלות לא יקבל את מה שנקצב לו אלא א"כ הוא ברמת בטחון גבוהה שלא נדרשת ממנו השתדלות ואכמ"ל.
כתבת מדויק.
החכמה זה מרכיב בהשתדלות
ועל זה אמר שלמה לא לחכמים לחם
שאין ההשתדלות הוא המועיל.
וכמו שכתבת בדרך הטבע פשוט שכן לחכמים לחם
כי החכמה היא תועלתית מאוד גם בתחום הקלכלי.
ישר כח!
לא נכתב על ההון שההורים נותנים לילדים לקניית הדירה
בה יש לחץ להעלות רף ומי שיש לו אפשרות יעלה את הרף כפי יכולתו וקצת יותר מיכולתו
כמו שהמצב היום זה שהמחסום זה חובות גדולים
זה עלול להישאר גם אחרי שיהיה יותר כסף
לכאורה אתה צודק, כי דירה באמת עולה הרבה, בניגוד לכל בעלי המקצוע שסוחטים את הציבור
תודה רבה, מחכים מאוד!!!!!!!!!!!
אשמח מאוד לקבל תשובה – מה זה משנה מאיפה מגיע הכסף?
אם נמצא כאן במדינה מידי הרבה כסף, נניח בעוד 20 שנה כל הציבור החרדי ירוויח מאיזה השקעה במדינת קולולולו וכולם יהיו מליארדרים, האם לא תהיה אינפלציה בגלל שהכסף מגיע מערך אמיתי בקולולולו ולא מהדפסות???
בכל אופן התשובה למה שווה להשקיע פשוט מאוד (מלבד מה שנכתב כבר במאמר המקצועי) –
1.) כי העשירים משקיעים הרבה ומי שלא משקיע נשאר מאחור ובכל מקרה אם כולם משקיעים זה יהיה צמצום פערים ודו"ק, (וככל הנראה לענ"ד אף אחד לא רוצה להיות עני המחזר על הפתחים כדי שלא תהיה אינפלציה כל דהו ח"ו…
2.) אינפלציה מגזרית זה משהו שכמעט ולא יכול להתרחש, וגם א"כ – באופן חלקי ממש, מהסיבה הפשוטה מאוד – כי בסוף הערך נמדד בכל המדינה, ואם יהיה "שטריימל מאכער" שיקח 80,000 ש"ח לדוג', מהר מאוד יכנסו לשוק עוד הרבה בעלי מקצוע, כי עדיין יהיה רווחי לקחת 15,000, כי ביום יום לא כולם עשירים רק שלקראת החתונה יהיה יותר כסף
3.) הלוואות – זה לא משהו הכרחי שחייב להיות כשמחתנים ילד, אני חושב שאם הרווח של ההשקעה יהיה במקום ההלוואות, אז בס"ה לא יהיה יותר כסף, פשוט לא יקחו הלוואות, ולא ירצו לקחת הלוואות ויש לדון בזה
אשמח לקבל תשובה
כמדומני שהמאמר הבא בס"ד
יתן מענה לתהיות שלך.
לגבי מה משכתבו על תורה מתוך הדחק.
זה נקרא מתוך הדחק?
הרי זה מציאות בכלל לא אפשרית!
איך אברך שחי על משכורת של כמה אלפים בודדים יכול לקחת 2 מליון חובות לחתן את 7 בנותיו??
איך זוג צעיר יכול לקחת על עצמו 1000000 ש"ח בגיל 22?
ודאי שמצוה ענקית לעשות כל מה שאפשר בשביל לשנות את זה!!
מאמר יפה מאוד
אם כי לדעתי קושיא מעיקרא ליתא.
גם אם כל הציבור החרדי יתחיל לחסוך כסף ולהשקיע בשוק ההון
אני עדיין לא רואה מצב שבו אנשים שמחתנים ילדים נשארים עם עודף כסף.
בציבור הלטאי שנוהג לתת סכום כסף גדול לדירה
בשביל להגיע לחתונה בלי חובות צריך לחסוך מדי חודש עבור כל בת כ-1,000 ש"ח לפחות (בהנחה שהתחלת לחסוך מיד שהיא נולדה) ועבור בן בערך 700-800 ש"ח. וגם זה רק בהנחה שהשנים בשוק ההון יהיו "טובות".
למשפחה חרדית ברוכת ילדים בעלת הכנסה סטנדרטית במגזר, קשה לחסוך סכומים כאלה, וגם מי שמצליח לחסוך סכומים גדולים, ישמח לתת לילדים שלו סכום גדול יותר כדי שיוכלו לקנות דירה בפחות משכנתא.
גם במגזרים החסידי והספרדי ששם מקובל לתת סכומים נמוכים יותר, המצב לא כ"כ פשוט, כי זוג כזה שמתחתן לא מקבל דירה, כך שהוא צריך להוציא מדי חודש סכום גבוה מאוד על שכירות, או על משכנתא גבוהה, כך שלא נשאר לו הרבה כסף פנוי להשקעה.
בגדול, מטרת החיסכון וההשקעה היא לבוא לנישואי הילדים לפחות עם סכום חלקי שיעזור לממן חלק מהוצאות החתונה, ועדיין במרבית המקרים יצטרכו הלוואות כדי להשלים את החסר.
היום שבו זוגות חרדים יסתובבו עם כיסים תפוחים וכסף מיותר, כנראה עדיין רחוק.
מוטב תישאר הקושיא בצ"ע ולא נזדקק לדקדוקי עניות.
מאמר יפה מאוד
אך יש נקודה אחרת, שגם אם המחירים לא יעלו אז רמת החיים תעלה.
כמו שהיום חתונה עולה פי 2 ביחס ללפני 15 שנה, למרות שהמחירים פר מוצר לא בהכרח התייקרו פי 2. זה רק בגלל העלייה ברמת החיים.
ואם היום אנשים נכנסים לחובות ענק רק כדי לחתן 'כמו כולם' ברמה גבוהה, אז גם אם הם יבואו מוכנים עם כמה מאות אש"ח לחתונה, הם עדיין יקחו עוד חובות כדי לחתן לפי הרמה הגבוהה שתהיה אז.
וממילא חזרנו לשאלה, מה הועילו חכמים בתקנתם ובקלכלתם…
עניתי על זה בגוף המאמר.
ובמאמר הבא יוסבר שיתכן שהצריכה תעלה ובכל זאת ההוצאות יפחתו.
בגוף המאמר אכן ביארת יפה למה המחירים לא יעלו. כלומר שאם לדוג' פאה עולה היום 15K, אז גם אז היא תעלה אותו דבר (כמובן בעלייה אינפלציונית כמו כל השוק).
אבל זה לא מסביר למה זה לא יעלה את הרמה. אם לדוג' היום משקיעים בתפאורה לחתונה סכום מסויים, ובעוד 15-20 שנה לכולם יהיה הרבה יותר כסף בע"ה, אז למה שלא יעשו חתונות פאר ברמה הרבה יותר גבוהה?
עניתי על זה בגוף המאמר.
לא הבנתי את התשובה
תעבור שוב על מה ששאלתי
לא ענית הרי כל אחד רוצה לעשות כמו כולם ואם רמת החיים עלה אפילו אם הוא חכם ולא טיפש ולא מבזבז אבל כמו כולם הוא חייב וכבר יהיו הרבה מבזבזים כי יש כאלו שיש להם תכונה לבזבז אם יש להם מאה אלף החתונה תעלה מאתיים ואם יש להם מאתיים זה יעלה 400
מישהו קצת נגע בזה, אני קצת ירחיב,
אם אכן לכולם תהיה הרבה כסף בעוד דור, ורמת החיים תעלה וכו' –
אז קודם זה לא נכון וכמו הרב זלץ הסביר במאמר,
וגם אם כן, הרי אם לכולם יהיה הרבה כסף מהתבונה הכלכלית, אז תעשה הכל כדי שלא תישאר מאחור,
כלומר עליך להיום חלק מהכולם הזה, ותשקיע גם בשוק ההון וכו', כדי שגם לך יהיה הרבה כסף.
לגבי מה שהאירו כאן לגבי תורה מתוך הדחק, –
קודם כל ידוע מאמר של רבי הקודש מבעלזא זי"ע שאמר, כי בדור הזה נסיון העוני גדול יותר מנסיון העושר.
וגם, ידועה אמרתו של המהר"ם שפירא זצ"ל מלובלין שאמר, כי דברי המשנה 'כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל' וכו', זה בלשון תימהה, התנא תמה ושואל, וכי כך היא דרכה של תורה?!
גם אם אכן יעלו המחירים, הם יעלו לכולם גם למי שלא השקיע, לא מומלץ לעמוד מהצד ולגלות שהמחירים עלו ואין איך להתחיל לחתן…
עצם זה שיש כל כך הרבה תגובות על מאמר כלכלי תוך זמן קצר,
זה ההוכחה הכי גדולה שהמהפך כבר קורה!
"לא לחכמים לחם"
כי גם אם תהיה חכם גדול
גם אם תחסוך פסיבי
גם אם תרכוש קורסים
גם אם תסיק מסקנות ותישם
אם בורא עולם לא ירצה שיהיה לך -לא יהיה לך!
כי לא החכמה מביאה את הפרנסה!
אם הקב"ה ירצה שיהיה לך – יתכן שהוא יעשה זאת על ידי השכל שהוא יעניק לך!
המסקנה לא החכם מביא לעצמו את הלחם, הלחם שגזרו משמים שיהיה לו מביא לו את החכמה לפעמים!
הסיבות הינם כלים רקים בורא עולם ממלא אותם בשפע
ולא יוסיף ולא יגרע בהשתדלותו מאומה
אינפלציה מתייחסת לערך הכסף, ביחס למוצרים בשוק.
הגורם לעליית מחירים הוא או- 1. ערך הכסף ירד, או- 2. ערך המוצר עלה.
הדפסת כסף ללא תמורה הופכת את הכסף עצמו לחסר ערך, כלומר מורידה את ערך הכסף.
ערך המוצר נגזר מביקוש לעומת היצע, ככל שהביקוש עולה לעומת ההיצע, המוצר שווה יותר.
הביקוש נגזר מהיכולת הכלכלית של הצרכנים לקנות את המוצר. ככל שהמוצר הוא צורך דחוף לאדם כך הביקוש עליו יעלה. וככל שהיכולת הכלכלית תעלה, כך האדם יכניס לסל הצריכה שלו דברים נוספים.
בקבוק מים מינרלים של 330 מ"ל עולה כ- 3 שקלים, כאשר בברז זה עולה 0.28 אג'! (8.51 ש"ח לקוב).
אנשים משלמים פי שלושת אלפים! כי יש להם אפשרות.
ככל שהאפשרויות מתרחבות אנשים קונים- ערך המוצר עולה ביחס לערך הכסף.
זו היא בעצם צמיחה כלכלית.
יעד של בין 1% ל- 3%, אמור לשקף את הגדלת ההכנסות במשק.
ככל שאנשים יקנו יותר בקלות דירות, מחירי הדירות יעלו.
מאמר יפה, מעמיק ומחכים מאוד.
לחיזוק דבריך, לדעתי דווקא תופעת החיסכון עשויה להשפיע בכיוון ההפוך, וההסבר לכך הוא פשוט.
אדם המחתן את ילדיו באמצעות הלוואות, וכאשר ניצבת בפניו הדילמה האם לשדרג מעט את רמת החתונה – נניח בתוספת של שלושים או ארבעים אלף שקלים – אינו בוחן זאת במבט של סכום כולל, אלא דרך שאלת ההחזר החודשי. מחשבתו נודדת מיד אל השורה התחתונה: כמה זה יוסיף לי בכל חודש?
לרוב, מסקנתו תהיה פשוטה למדי: הרי ממילא אני כבר מגלגל אלפי שקלים בחודש על החתונה; אם הלוואה נוספת של שלושים אלף שקלים תוסיף לי עוד כארבע מאות שקלים בלבד – מה בכך? לעומת הסכומים הגדולים שכבר רובצים על כתפיי, זוהי תוספת שנראית כמעט שולית. כך, בקלות יחסית, הוא מצרף לעצמו עוד נדבך של התייקרות.
אך שונה לחלוטין הוא מצבו של אדם שבא לחתן מכסף שחסך בעמל, ביגיעה ובמשמעת עצמית לאורך שנים. לפניו עומדות שתי אפשרויות ברורות: האחת – לחתן במסגרת הכסף הקיים, ולמחרת החתונה לקום לבוקר חדש כשהוא חופשי מכל חוב; והשנייה – לקחת הלוואה קטנה יחסית, של שלושים אלף שקלים בלבד, כדי לשדרג מעט את הרמה.
כאן, הנפש פועלת אחרת. אדם כזה יעשה כמעט הכול כדי שלא להיכנס כלל למעגל החובות, משום שהמרחק בין אפס חוב לבין חוב חודשי של ארבע מאות שקלים – גדול לאין שיעור מן המרחק שבין החזר קיים של אלפיים–שלושת אלפים שקלים לבין תוספת של עוד כמה מאות שקלים.
מי שכבר מצוי בתוך המערכת, קל לו יותר להוסיף עליה עוד שכבה; אך מי שעומד מחוצה לה, נזהר שבעתיים שלא לחצות את הסף. ולכן, דווקא תרבות החיסכון עשויה לצמצם את מרוץ ההוצאות, ולא להרחיבו.